בגיל שישה שבועות מופיע החיוך החברתי, שהוא תגובה מודעת של התינוק לגירוי חיצוני. תינוקות מפנימים את הקשר בין החיוך שלהם לבין תגובת הסובבים אותם. לכן הם מחייכים אל הוריהם כדי שההורים יחייכו אליהם בחזרה. התינוקות בונים את ההיקשרות (bonding) להורה בכך שהם מחייכים יותר לדמויות משמעותיות עבורם, ואילו רק בחטף לדמויות אחרות. בדרך כלל, בהתחלה תינוקות מחייכים בלי להביט ישר לעיני המתבונן בהם, מפני שהם מנסים לשים לב להבעת הפנים ולצליל הקול ולמעשה לקלוט את כל התמונה של האדם שמולם, ולא רק להתמקד בעיניים. בהדרגה התינוק לומד להתמקד בקשר העין לפרק זמן ארוך יותר.
בגיל חודשיים, תינוקות מגרגרים בהנאה ומתחילים להשמיע כמה צלילים ברורים, אבל אלה צלילים חסרי משמעות שרק משקפים את מצב רוחם. לקראת גיל חודשיים, התינוקות חוזרים על צלילי תנועות (לדוגמה אה-אה, או-או), ולקראת גיל שלושה חודשים הם יכולים גם לצחוק בקול רם. תינוקות בגיל שלושה חודשים קשובים יותר לקולות מוגדרים שהם שומעים, וכך למעשה מפתחים את כישורי ההאזנה שלהם. תינוקות יסובבו את ראשם בתגובה לקול של אדם מוכר.
מהלידה ועד גיל 4-3 חודשים מתקיים שלב השמעת קולות (vocalization). זה השלב הראשון בתקופה הקדם-מילית שמתרחשת בשנת החיים הראשונה של הילד.