מסביבות גיל חצי שנה מתפתח המלמול הקנוני, שהוא מלמול של הברות. תחילה המלמול כולל הברות המורכבות מאותן תנועות ומאותם עיצורים, תוך הכפלה של אותה הברה (למשל "בָּה-בָּה" או "נָה-נָה"). בהמשך המלמול הופך למלמול הברתי לא מוכפל, עם אותה תנועה אבל עם עיצורים שונים (למשל, "בָּה-דָה"). ולבסוף מופיע גם מלמול של הברות שונות עם תנועות שונות, כגון "אָה- גָה-בִּי-דוּ". תינוקות עם לקות שמיעתית כמעט לא משמיעים מלמול הברתי. העובדה שהתינוק מתחיל להשמיע את אותם צירופי קולות באופן סדיר ואולי אף באותם מצבים, מעידה על כך שהוא שולט יותר במלמול ושהמלמול שלו אינו אקראי. המלמול נהיה ארוך יותר, משתנה בעוצמה, במשך ובתדירות שלו ואפשר לזהות בו הנגנה (אינטונציה).
בתקופת גיל זו התינוק יתחיל להגיב יותר לקולות שאתם משמיעים לו וינסה לחקות אותם. התינוק מתחיל להבין חלק גדול ממה שנאמר לו וכך הוא מתחיל לבסס את אוצר המילים שלו.
מבחינה תקשורתית, בגיל זה התינוק לומד להבחין בין האנשים הקבועים בסביבתו שמטפלים בו לביו אנשים אחרים. המטפלים הקבועים הופכים למשמעותיים עבורו, והוא חווה את היעלמותם משדה הראייה שלו כנטישה. כך מתפתחת חרדת פרידה שמראה על התקשרות עמוקה של התינוק למטפל העיקרי שלו, לצד חרדת זרים שמתאפיינת ברתיעה מאנשים לא מוכרים.
בגיל 9 חודשים, התינוק כבר מסוגל להגיב להוראות פשוטות כדוגמת "תן", "קח", "לא".