-
לקות התפתחותית נוירולוגית שבה התפקוד של הילד נמוך משמעותית מהממוצע בשל עיכובים או לקויים בשתיים או יותר מתחומי ההתפתחות השונים של הילד. בחמש השנים הראשונות לחיים מאפשרים לפלסטיות של המוח לצמצם פערים התפתחותיים אלה בטרם תיקבע אבחנה של מוגבלות שכלית התפתחותית (מש"ה). שכיחות הילדים עם אבחנה זו היא כ 3%. האטיולוגיה יכולה להיגרם מגורמים סביבתיים כמו חסך בגרייה, הזנחה סביבתית ומגורמים גנטיים כפי שקורה בתסמונות גנטיות מסוימות כדוגמת תסמונת ה X השביר. מעל גיל 5 שנים קיימת אבחנה של מוגבלות שכלית התפתחותית שמתייחסת גם ליכולת השכלית של הילד לצד לקויות בתפקוד ההסתגלותי של הילד.
-
בהתאם לתחם ההתפתחות שבו מדובר נוצר פער בהשגת אבני הדרך ההתפתחותיות כפי שמצופה ביחס לאותו הגיל בילדים עם התפתחות תקינה. מתקיימים כאן פערים משמעותיים בלפחות בשני תחומי ההתפתחות השונים: מוטוריקה גסה, מוטוריקה עדינה, שפה ותקשורת, תפיסה, כישורי משחק וחברה.
-
מבצעים הערכה התפתחותית תפקודית ובהתאם לגיל קובעים מנת DQ שהינה היחס בין הגיל ההתפתחותי שמבטא הילד בתחומי התפתחות שונים ביחס לגילו הכרונולוגי.
בהתאם לתוצאות האבחון יש להשלים בירור רפואי מתאים שיכול לכלול בירור מטבולי, בירור גנטי, הדמית ראש ובדיקות דם ושתן.
החל מגיל 5 שנים ישנם מבחני אינטליגנציה כללית שניתן לבצע לילד ולהתייחס לתפקוד הביצועי ולתפקוד המילולי של הילד.
ישנם כלים נוספים שבהם מעריכים את יכולת ההסתגלות של הילד. אבחון של מש"ה נעשה בארץ ברשויות הרווחה על ידי עובד סוציאלי/ פסיכולוג בשילוב עם פסיכיאטר.
בהתאם קובעים את דרגת המוגבלות השכלית. -
בהתאם לתחום שבו קיים פער ניתנים טיפולים בתחום של קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה וטיפולים בתחום הרגשי.
לרב מומלצת גם הדרכה הורית שתסייע להורים להבין את קשייו של הילד ותרגול חזרתי בהתאם לקשיים אלו.
חשיפה לגרייה מותאמת תסייע בקידום הילד. בהמשך יש לבנות לילד תכנית לימודית אישית מותאמת לצרכיו.